<h1>ראב"ן סימן רצ"ז</h1>
<h2>דף לא.</h2>
אבל יין בעינן חותם בתוך חותם, וכר' יוחנן דאמר הכל משתמר חותם בתוך חותם ואפי' יין, וכרב דאמר [ל"ט.] אסור בחותם והם חלב בשר יין תכלת. ומפתח ל"ה חותם מדאסרו רבנן במפתח וחותם, וה"ד חותם בתוך חותם אגנא אפומא דחביתא שריקא בטיט סביב, וחתימה נמי הוי חותם בתוך חותם דהשרק הוי חותם אחד והחותם הוי חותם שיני. וה"מ בחביות שלהן שהיו של חרס דלא מצי לזייף אלא דרך פיה, אבל החביות שלנו שהן של עץ ומצי לזייף ולהוציא היין שלא מפיה בכל צדדיה לא מהני להו חותם על פיהן אלא ביושב ומשמר או בנכנס ויוצא או אם ישים אותו במרתף של אבנים ותקרה ומעזיבה עליו ויסגור הדלת ויחתום חותם על חותם דומיא דשריקה וחתימה שהם במקום אחד. ואם אין עליו תקרה ומעזיבה ואינו יכול לחתום כאשר פירשתי, אם ישראל דר באותה חצר עם הגוי שרי במפתח וחותם היינו בחותם או במפתח דהא מיסתפי הגוי דילמא אתי ישראל הדר בחצר ולא נגע ביה, ואם אין ישראל דר באותו חצר צריך שישב ישראל ומשמר או אפילו יוצא ונכנס כשר ובלבד שלא ידע הגוי קץ לכניסתו שיהא פעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה דכיון דאורחיה בהכי מסתפי הגוי ולא נגע. ואם רוצה לשגר חבית גדולה ע"י גוי, יעשה לחבית ב' שוליים זה לפני זה וגם יכסה כל החבית במגרפות שלא יראו הפרודות כלל דהוי ככלי חרש שאין יכול לזייף המגופות שעל פי החבית והוא כאוגנא שריקא ויחתום עוד עליו חותם אחד דליהוי חותם בתוך חותם. ואם לגין או נוד רוצה לשגר ע"י גוי, יחתום אותה בדיסקיא וישים פיו למטה ויחתום השק, ואם יתן פיה למעלה, לאחר שיחתום השק חותם ראשון יכפול עוד פי השק על החותם הראשון ויחתום עוד. וה"מ דבעי יין חותם בתוך חותם כי משדר ליה ע"י גוי או מניחו בבית גוי, אבל לקח בית בחצירו של גוי או שכר סגי בחותם ומפתח דת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של גוי ומילאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתייה, ופסיק הילכתא כוותיה, וטעמא משום דנתפס עליו הגוי כגנב אם יזייף ויכנס הילכך לא מזייף אפילו חותם אחד.
<h2>דף לא:</h2>
מפני מה אסרו שכר של גוים משום חתנות דעיקר בישולי מים הוא ושתי להו כמות שהן חיין, ואמרי' רב פפא מפקי ליה אפיתחא דחנוותא ושתי ורב אחא מעייל לביתיה, אבל בבית גוי לא שתי דסבר דמשום חתנות אסרו ולא אסרי אלא בבית הגוי דאיכא חתנות.
